יום ראשון, 5 בפברואר 2017

מצלמות מעקב במשרדי העירייה- מותר ואסור

דיני רשויות מקומיות
מותר ואסור בעינינו מצלמות מעקב במשרדי העירייה

מימון פאר, עורך דין רשויות מקומיות,  בסקירה על המותר והאסור בהתקנה של מצלמות מעקב במקומות עבודה, וכן על ההגבלות של הרשם למאגרי מידע.
1.       כללי:
השימוש במצלמות מעקב ובאמצעים טכנולוגיים אחרים במרחב הציבורי הפכו בשנים האחרונות למקובלים ונפוצים ככל שמדובר ברצון להגן על רכוש, למנוע עבירות, לשמור על הסדר הציבורי ואף לפקח על עובדים. 
התקנת מצלמות מעקב ברשות ציבורית, כגון עירייה, מעוררת מספר שאלות משפטיות. ראשית, כרשות ציבורית, מהם ההליכים התקינים שבהם צריך לנקוט טרם ההחלטה להתקין מצלמות? שנית, מרגע התקנת המצלמות והפעלתן, מהי הדרך הנכונה לטפל במידע הנאגר ע"י המצלמות? ומהי האחריות המוטלת על כתפיה של העירייה?  
במקרים בהם העובד אינו בטוח בנחיצות המצלמות ניתן להתייעץ עם עורך דין לעיריות על מנת לדעת מה מותר ומה אסור. להלן מידע בנושא.

2.       הזכות לפרטיות – המסגרת הנורמטיבית
הזכות לפרטיות מעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע, בסעיף קטן א', כי: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו." זכות זו מוסדרת גם בחוק הגנת הפרטיות. סעיף 2 לחוק מגדיר כי פגיעה בפרטיות היא "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו...וכן צילום אדם כשהוא ברשות היחיד". 
הזכות לפרטיות הינה זכות עמומה ולה פרשנויות והצדקות שונות. ברמה הבסיסית ביותר משמעותה של זכות הינה בהבחנה בין הפרט לכלל, ובזכותו של הפרט "להיעזב לנפשו".
בפס"ד פלונית[1] מבהיר השופט אהרון ברק כי "הזכות לפרטיות הינה זכות חוקתית, וכי היקפה ייקבע ע"פ הוראות חוק היסוד. בכך הצטרף חוק היסוד לרשימה ארוכה של חוקות ואמנות, המכירות בפרטיות כזכות אדם חוקתית.
3.       התקנת מצלמות במקום עבודה:
במקרים רבים, מקום עבודה נכנס ממילא לגדר רשות הרבים -  בהתאם למאפייניו של מקום העבודה ולמידת נגישותו לציבור הרחב. אולם ככל שמדובר במשרדו של העובד הרי שמדובר ברשות היחיד[2].
ככל שמקום עבודה איננו "שטח ציבורי", הרי שבהתאם לפסיקת בתי המשפט,  הפערים ביחסי הכוחות בין המעביד לעובדיו מחייבים את המעביד המבקש להתקין מצלמה לעמוד בנטל כבד בדומה לדרישות מגוף ציבורי הפוגע בזכות החוקתית לפרטיות. בין השאר יהיה על המעביד להצביע על מטרה לגיטימית להצבת המצלמה, להוכיח כי השימוש במצלמה לא פוגע בפרטיות העובדים במידה העולה על הנדרש, ולוודא שהעובדים מודעים לקיומה ולפעילותה[3].
במידה והמצלמה הותקנה במקום בניגוד להסכמתו של העובד יחשב הדבר להרעה בתנאי עבודתו של העובד והוא יוכל להתפטר מעבודתו בדין מפוטר ולקבל את הפיצויים המגיעים לו[4].
4.       מעסיק ציבורי 
בין צדדים ליחסי עבודה שוררת חובת תום לב מיוחדת, שמוצאת לה ביטוי בחיקוקים מיוחדים ואף זכתה להכרה ולמעמד מיוחד. בית הדין לעבודה אמר דברו פעמים רבות בכל הנוגע לחובת תום-הלב המוגברת הנדרשת ביחסי עבודה: "...ביחסי עבודה 'חבים הצדדים חובת נאמנות ותום לב מוגברים זה לזה, בחינת אדם לאדם מלאך… ובית הדין לעבודה שם גישה זו כנר לרגליו'.[5]
אשר על כן, אפשר שהרשות תשקול היועצות מוקדמת בוועד העובדים בטרם תפנה למהלך של התקנת מצלמות מעקב במשרדי עובדים.
5.       הנחיות רשם מאגרי המידע
יחד עם זאת יש לתת את הדעת לכך כי המידע המצטבר ונאגר במצלמות מצוי ברשותה וסמכותה של הרשות הציבורית וזו מחויבת לנהוג בו בהתאם להנחיות רשם מאגרי המידע.
בשנת 2012 פרסם רשם מאגרי המידע ברשות למשפט וטכנולוגיה (רמו"ט) שבמשרד המשפטים את הנחיותיו בדבר השימוש במצלמות מעקב[6].  ככלל, קובע הרשם, על שימוש במצלמות מעקב במרחב הציבורי, במיוחד בידי רשויות, להבחן בתנאי פסקת ההגבלה החוקתית, כך, לשם ביסוס התכלית הראויה והמידתיות, יש לקבל את ההחלטה על השימוש במצלמת מעקב באופן מושכל ומודע, לאחר בחינת הצרכים והחלופות לשימוש במצלמה, כפי שמוצע להלן.[7]
1.       ידוע הציבור. האיסור שבסעיף 1 לחוק לפגוע בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו, ודרישת השקיפות המוטלת בסעיף 11 לחוק מחייבים ליידע את הציבור על הצבת מצלמת מעקב. אמצעי הידוע המינימלי הוא הצגת שלטים בסמוך למקום בו המצלמה מותקנת, וכן בכניסה לאזור הכיסוי של המצלמה.
2.       שמירת הצילומים לאחר שהם אינם נחוצים עוד מהווה הפרה של עקרון הגבלת המטרה (סעיפים 2(9) ו- 8ב לחוק) ויוצרת סיכוני אבטחת מידע מיותרים, ומשום כך גם פוגעת בזכות החוקתית לפרטיות במידה העולה על הנדרש. יש לבחון בקפידה האם מטרת התקנת המצלמות בכלל מחייבת הקלטה של הצילומים, או שמא ניתן להסתפק בצילום חי בלבד. הקלטה שאינה נחוצה להגשמת המטרה אינה עומדת במבחני המידתיות. ככל שקיים צורך להקליט, יש לקבוע את משך התקופה בה יישמרו ההקלטות. משך שמירת הצילומים יקבע בכל מקרה לגופו לפי מבחני המידתיות, בהתאם למטרה הספציפית של התקנת המצלמה ולרגישות המידע הנקלט בעדשתה.
3.       זכות העיון של המצולם. אופן מתן זכות העיון במידע מוסדר בסעיף 13 לחוק ובתקנות הגנת הפרטיות. אולם, לעיון בצילומים במצלמות המעקב יש להתייחס למאפיינים ייחודיים לנוכח אופי המאגר ובשים לב לקשיים הפרקטיים והמשפטיים הכרוכים במימוש זכות עיון באוסף הצילומים, סבור הרשם שבדרך כלל לא יהיה צורך להעניק זכות עיון במאגר הקלטות בו לא בוצע עיבוד של המידע המאפשר אחזור לפי זהות המצולמים, בתנאי שמשך שמירת הצילומים אינו עולה על 30 ימים.
4.       אבטחת מידע. סעיף 17 לחוק מטיל אחריות לאבטחת המידע במאגר על בעל מאגר המידע, מנהל מאגר המידע והמחזיק בו. אבטחת מידע מוגדרת בסעיף 7 לחוק כהגנה על שלמות המידע ומניעת חשיפתו העתקו או שימוש בו ללא רשות כדין. על
  הגורמים האחראים לאבטחת המידע מוטל לנקוט בכל האמצעים הדרושים להשגת
  רמה נאותה שלה לפי דרישות הדין והרגולציה המעודכנים למועד הרלבנטי 17 ,  כאשר המינימום הנדרש הוא נקיטת אמצעי האבטחה המפורטים בסעיף 3 לתקנות הגנת הפרטיות (תנאי החזקת מידע ושמירתו וסדרי העברת מידע בין גופים ציבוריים),
התשמ"ו 1986 .
5.       הגבלת השימוש במידע. אין לעשות שימוש בצילומים, ובכלל זה העברה, מסירה או גילוי לגורמים שאינם קשורים לארגון מציב המצלמות או למטרה המקורית של השימוש בצילומים. קל וחומר, שאסור גם למסור את הצילומים ממצלמת המעקב לפרסום באמצעי התקשורת, אלא במקרים קונקרטיים שבהם יש נימוקים מיוחדים ויוצאי דופן לכך.

לסיכום:
·         ככל שמדובר בהתקנת מצלמות מעקב בסביבת עבודה הנחשבת לרשות היחיד של העובד יש לקבל את הסכמתו לכך. במידה והדבר יעשה בניגוד לרצונו יחשב הדבר להרעה בתנאי עבודתו ותעמוד לו הזכות להתפטר בדין מפוטר.
·         יש לידע את העובדים והציבור המבקר במשרד בו הותקנו מצלמות בדבר קיומם של המצלמות.
·         במסגרת יחסי עבודה קיבוציים יש חשיבות למעורבות ועד העובדים בתהליך קבלת ההחלטות.
·         יש לטפל במידע הנאגר המצלמות באופן שיבטיח את השמירה על הפרטיות של המצולמים, ולהבטיח כי המידע לא ישמר במאגר מעבר לדרוש ובהתאם למטרה שלשמה הותקנה המצלמה.









[1] בג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי נתניה (פורסם בנבו, 2006.)
[2] עב'(ח'י) 2887/03 סרגי ריבן נ' גרינקו מקסים, ניתן ביום  2.11.06 .
[3] שם.
[4] דמ"ר 39840-04-10 לודמילה לשצינר נגד פאר מרכז החלמה רפואי בע"מ.
[5] בש"א 1226/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות הפקידים נ' מרכז השלטון המקומי, עבודה ארצי, כרך לג' (72).
[6] לפרוט מלא של התהליך ראה: הנחיות רשם מאגרי המידע 4/2012, הרשות למשפט וטכנולוגיה, משרד המשפטים.
[7] שם

אין תגובות:

פרסום תגובה